זכות השימוע
זכות השימוע אינה תוצר של חוק, ומי שיחפש אותה בספר החוקים, יבזבז זמן יקר, היות ומדובר על חובה שקמה מכח פסיקת בתי הדין לעבודה. זכות זו החלה כזכות המאפיינת עובדים במגזר הציבורי (עובדי מדינה), והלכה וחלחלה גם למגזר הפרטי, כך שחלה כיום על כל עובד באשר הוא. עם השנים הלכו והתגבשו מאפייניה ותתי מאפייניה של זכות השימוע, אשר הקנו לה את מעמדה הנוכחי.
נכון להיום זכות השימוע הינה זכות בסיסית ומשמעותית של כל עובד באשר הוא, אשר טרם פיטוריו, תהא עילת הפיטורים אשר תהא, זכאי להתמודד עם הנטען כנגדו ובכלל, ולנסות לשכנע את המעסיק שלא לפטר אותו.
כך, גם בפיטורי צמצום (קיצוצים), וגם בפיטורים על בסיס אי השגת יעדים בעבודה, הדין הוא זהה – יש לערוך שימוע טרם פיטורים. ויודגש, כי דווקא ככל שעילת הפיטורים חמורה יותר (גניבה, למשל), מתחזקת חובת השימוע.
הכללים לעריכת שימוע, היות ואינם כתובים בחוק, כאמור, נלמדים מבתי הדין כפי שפסקו לאורך השנים, ועיקרם הם:
• בטרם שקילת פיטורי התובע, חובה על המעביד לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי להימנע מהפיטורים. פיטורים צריכים להיות המוצא האחרון בטרם יוחלט על פיטורי עובד, שכן לעולם יש לוודא שאין כל חלופה אחרת על פני הפיטורים.
• חובה לתת לעובד זימון בכתב לשימוע, המפרט את העילות שבגינן נשקלים פיטוריו. על הזימון להיות מועבר לעובד זמן מספק מראש, כדי לאפשר לו להכין את תגובתו לטענות.
• על השימוע להיערך על-ידי בעלי תפקידים שאינם נגועים בדעה קדומה, ואשר מוסמכים לקבל החלטה בעניין העובד.
• בשימוע יש לאפשר נוכחות עורך דין מטעם העובד, אשר ייצג אותו ויטען במקומו.
• ישנה חובה לעריכת פרוטוקול השימוע אשר ישקף את הדברים שנאמרו.
• במהלך השימוע על המעסיק לשמוע את דברי העובד תוך נכונות מלאה לשקול את טיעוניו, בלב שלם ובנפש חפצה, ולא לעשות זאת כלאחר יד וכמס שפתיים בלבד, וודאי שלא לאחר שההחלטה על הפיטורים כבר התקבלה.
• אין לקבל החלטה על הפיטורים במעמד השימוע, אלא בפרק זמן סביר לאחר השימוע, תוך פירוט מכלול השיקולים אשר לקחו בחשבון גם את עמדת העובד.
• כמו כן, מצופה כי באם הפיטורים נובעים מהתנהלות מסוימת של העובד (איחורים/טעויות חוזרות/וכדומה), הרי שיועברו לתובע מסרים ביקורתיים מפורשים על אותה בעיה בגינה נשקלים פיטוריו, לאחר שניתנו לו התרעות על חובתו לתקן את הטעון תיקון, וצוין בפניו מהן ההשלכות העלולות להיות להמשך המצב הקיים.
גם אם כל אלה התמלאו, הרי שישנם פרמטרים נוספים אליהם יש להתייחס טרם החלטה על פיטורים. כך, בפסק דין משמעותי (פסק דין צוברי) נקבעו 4 פרמטרים עיקריים אותם יש לשקול בפיטורי עובד: גילו, ויתקו, מצבו האישי, ומצבו הכלכלי של העובד העומד בפני פיטורים.
כמובן שככל שמדובר בחברה גדולה יותר ולה יותר עובדים, או ככל שמדובר בגוף ציבורי המחוייב בחובות זהירות ותום לב מחמירות יותר, הרי שהביקורת השיפוטית תהיה חמורה יותר.
ליצירת קשר