
חובת הפרשה לפנסיה על ידי המעסיק
המדובר בתביעה בתחום דיני עבודה – עובד חברת כח אדם שהוצב לעבודה בעירייה, חלה ונפטר. לעובד לא נערך ביטוח פנסיוני כנדרש, ומשכך לא זכה הוא ושאריו לפיצוי מקופת הפנסיה. יורשיו של העובד המנוח תבעו את העירייה כמעסיק הישיר שלו, בטענה כי עליה להיכנס בנעלי קרן הפנסיה, ולשלם להם כיורשיו כאילו היה מבוטח.
ליצירת קשר

העובד עבד בחברת כח אדם והוצב לעבודה בעירייה, אך הוכר כעובד עירייה לכל דבר ועניין לאחר שהוכח כי חברת כוח האדם שימשה “צינור לתשלום שכר” בלבד, ולא היה מדובר העסקה אותנטית, בין היתר לאור העובדה כי הסכום ששולם לחברה לא כיסה את שכר המינימום והזכויות הסוציאליות הנלוות של העובדים.
במקרה זה, הוכח שבין העובד המנוח לעירייה התקיימו כל הזיקות המקובלות לפי המאפיינים המקובלים לזיהוי המעסיק שנקבעו בעניין בפסיקה, לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד כבר מתחילת העסקתו.
המעסיק בנעלי חברת הביטוח
לפי ההוראות המיוחדות החלות על עיריות (חוקת העבודה) חלה על העירייה החובה לבטח כל עובד שלה בפנסיה החל מהיום הראשון להעסקתו, הכוללת ביטוח של פנסיית נכות ושאירים, והיא לא עשתה כן. העובד אובחן כחולה ולאחר מכן נפטר בעקבות המחלה.
בית הדין הגיע למסקנה כי אילו הייתה העירייה מעבירה דמי גמולים לקרן הפנסיה בגין המנוח, לפני המועד הראשון של גילוי מחלתו בחודש אוקטובר 2006, היה המנוח מבוטח בפנסיית נכות ובפנסיית שאירים.
נוכח אי ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה במועד ונוכח העובדה שלא ניתן לקבל את זכויות הפנסיה מהקרן באמצעות תשלום דמי גמולים מאוחר לקרן, ולפי הפסיקה, חבה העירייה בתשלום מהוון של פנסיית הנכות ופנסיית השאירים לתובעים.
בהתאם לחוות דעת מומחה שהגישו התובעים, עמד סכום הפיצוי הכולל על סך של 194,060 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד המקורי לתשלום.
כן נקבע כי זכאים התובעים לפדיון חופשה שנתית של המנוח, השלמת פיצויי פיטורים, תשלום דמי חגים ויתרת דמי הבראה.
ליצירת קשר
עובד אשר עבד בחברה אותה ייצגנו, הגיש כנגדה תביעה לבית הדין לעבודה, בטענה כביכול לא שולמו לו שכר וזכויות סוציאליות כדין, לרבות תשלום בגין שעות נוספות, חגים, חופשה, הבראה, פנסיה, פיצויי פיטורים וכדומה, בסכום כולל של למעלה מ 200,000 ש”ח.
בפסק הדין קיבל בית הדין את טענות ההגנה במלואן, עת אף הצלחנו לערער את מהימנות התובע בעיני בית הדין, ומשכך נדחתה התביעה על כל רכיביה.
נוכח האמור, חוייב התובע בתשלום הוצאות משמעותיות בסך 15,000 ש”ח, שאינם הסכומים בהם מחייבים בדרך כלל בהליכים הנידונים בבית הדין לעבודה.
ליצירת קשר























